החרדה היא פחד מאד גדול שמלווה בתסמינים גופניים קשים כמו: לחץ בחזה, זיעה קרה, רעידות בגוף, קשיי נשימה, דפיקות לב, בחילה, סחרחורת ועוד. הפחד הוא מאד גדול ותסמיני הגוף הם בלתי ניתנים לשליטה.
בהתקף חרדה התחושה היא שאני הולכת למות.
תופעת החרדה מגיעה בדרך כלל מהחודשיים הראשונים לחייו של הילד, שהודחקו בגופו. נוצר אצלו כיווץ מאד גדול בגוף, שבהתבגרותו יתפרץ כהתקף חרדה.
עד לרגע היוולדו התינוק נמצא בתוך הרחם של אמו 9 חודשים. הוא מוכל, מוזן, מחומם ועטוף מכל הכיוונים. בתוך הרחם של אמא התינוק הרגיש קיים, בטוח ומוגן. כשהוא יוצא החוצה לאוויר העולם, המערכות שלו עדיין לא מתפקדות לגמרי: מערכת השלד, מערכת העיכול, מערכת החושים ומערכת השרירים. התפקיד היחידי של התינוק הוא לשרוד את החיים מחוץ לרחם. התפקיד היחידי שלו הוא להרגיש קיים, בטוח ומוגן, גם בחיים מחוץ לרחם.
מאחר והתינוק חסר אונים ולא יכול לספק את צרכיו. אמו או דמות האם שלו, צריכים לספק את כל צרכיו. בחודשיים בראשונים חשוב מאד לספק את כל צרכי הילד ברגע שהוא צריך אותם ולא לתת לו לבכות בכלל. וגם אם בוכה לקחת אותו על הידיים, שירגיש שמישהו נמצא אתו בסבלו. בחודשים הראשונים החזקה על הידיים היא איננה פינוק. היא צורך של הילד למגע, לביטחון ולהגנה.
ברגע שמספקים לילד את כל צרכיו בחודשיים הראשונים הוא יעבור את השלב בצורה תקינה ובריאה. ברגע שלא מספקים את צרכיו או לא יודעים מה הצורך שלו באותו הרגע והוא בוכה הרבה, נוצר אצלו כיווץ בגוף. לכיווץ זה קוראים "חרדת איון" איון עם א'. חרדה שאני אינני - לא קיים.
אתם מכירים אנשים שלא מרגישים קיימים בחיים ?
אנשים שמתנהלים רגיל. יש להם משפחה, ילדים ועבודה, אבל אין להם באמת את התשוקה לחיים ?
כנראה שבשלב הזה הם לא קיבלו את הדברים בצורה תקינה ובריאה ונוצר אצלם הכיווץ, הפצע הפתוח. רוב האנשים שסובלים כבוגרים מהתקפי חרדה, לא עברו את השלב הזה בצורה תקינה ובריאה, וכתוצאה מכך יש להם את התקפי החרדה בחייהם הבוגרים.
דוגמא:
טלי הגיעה אליי עם התקפי חרדה קשים.
בדקנו את סיפור חייה של טלי. אמה שלה נכנסה להריון כשאחיה היה תינוק בן 6 חודשים. אמה היתה טיפוס חרדתי וכשהיא נולדה, אמה היתה צריכה להסתדר בבית עם שני תינוקות. תינוק בן שנה ושלושה חודשים ואיתה, שרק נולדה. מאחר ואמה חוותה קושי רב בגידול שני התינוקים יחד ובהתמודדות עם שניים שבוכים בו זמנית, ועם העובדה שהיתה מלכתחילה חרדה, השלב הראשון, שלב הקיים, עבר על המטופלת שלי בצורה לא תקינה. היא פתחה חרדות במהלך השנים, במיוחד כשהיתה היא בהריון ואף התחילה לקחת כדורים פסיכיאטריים.
לאחר לידתו של בנה הבכור, אף חוותה דיכאון שלאחר הלידה והיה קשה לה לתפקד. עם השנים הכדורים הפסיכיאטריים הפסיקו להשפיע והמינון גדל אחת לתקופה, ונוספו כדורים חדשים בכדי לאזן את המערכת.
הכדורים פתרו את הסימפטום אך לא את הבעיה.
היא הגיעה אליי לאחר שחוותה קשיים ומצב רוח ירוד ביותר. חוסר כוח לעבוד, חוסר אנרגיה לבעלה ולילדים, רצון לשבת בבית ולא לעשות כלום. תחושה של דיכאון.
נכנסו לתהליך שבו היא סיפרה לי את סיפור חייה ואת מה שקרה בילדותה.
לאחר שטלי הבינה את מצבה, רק עצם ההבנה והחיבורים הורידו את המתח והלחץ. היא התחילה להשתמש בכלי "פריקה מבוקרת" בכדי לשחרר את כל הרגשות הקשים שהדחיקה במהלך חייה. פריקת הרגשות הקשים והבנתה את מצבה, כבר הורידו את המתח והלחץ, דבר שגרם להתקפי החרדה להגיע לעיתים יותר רחוקות. הדבר אף עזר לה להתמודד עם ההתקפים שעדיין הגיעו ולהתגבר עליהם לבד.
בתהליך שעברנו יחד השתמשתי בכלים של הפסיכותרפיה הגופנית שכללו מעבר לדיבור גם דמיון מודרך ומגע, דבר שעוזר לשחרר את הכיווצים שנוצרו בתוך הגוף. תוך כדי שחרור רגשות קשים שהודחקו במשך שנים בגופה, התפנתה לה הרבה אנרגיה לעשיה.
לאחר תהליך של כמה חודשים, טלי חזרה לתפקוד מלא, שבא לידי ביטוי בכך שחוותה רוגע, שלווה וביטחון.
היא הצליחה מאד בעבודתה ואף בהמשך קיבלה העלאה במשכורת, היה לה כוח וסבלנות לבעלה ולילדיה, ואף לעצמה. היא התחילה להתעסק בתחביבים שעשו לה טוב ושיפרו את חייה.
